משמורת משותפת פירושה חלוקת זמני שהות שווים או דומים של ההורים עם ילדיהם. להסדר זה אשר הופך להיות מקובל יותר ויותר בשנים האחרונות, יש יתרונות בולטים, אך עם זאת, הוא אינו מתאים לכל מקרה של גירושין. על מנת לשמור על טובת הילדים, על ההורים לשקול היטב האם זהו הצעד הנכון להם ובמיוחד לילדיהם וכך יעשה גם בית המשפט, אשר כל הסדר משמורת טעון את אישורו. 

מהי משמורת משותפת?

זהו המונח המשפטי המתאר מצב שבו הורים גרושים חולקים את החזקה והמשמורת על ילדיהם באופן שווה או דומה. במצב דברים זה, מעמדם של ההורים הוא זהה ועליהם לקבל החלטות שוטפות בנוגע לילדים באופן משותף. זאת בשונה מהסדר של משמורת מלאה, אז יש הורה משמורן אחד השוהה עם הילדים מרבית הזמן והוא אפוא מקבל ההחלטות העיקרי לגביהם. משמורת משותפת משפיעה מאוד גם על החבות במזונות. בהקשר זה מבחינים בין עמדתו של בית המשפט לענייני משפחה לבין זו של בית הדין הרבני. כאשר שכרם של ההורים שווה או דומה, הראשון יבטל את חובת מזונות הילדים וכל צד יישא בהוצאותיהם כאשר הם בחזקתו. זאת בעקבות הלכת בע"מ 919/15, הקובעת שוויון של ההורים בחובת מזונות הילדים החל מגיל 6. לעומת זאת, בית הדין הרבני אשר לא אימץ הלכה זו, פוסק על פי דין תורה, הקובע כי האב הוא זה הנושא בחובת מזונות הילדים. המשמעות היא, כי גם בעת משמורת משותפת ושכר דומה של ההורים, בית הדין הרבני עדיין יפסוק תשלום מזונות ילדים אותו יידרש האב לשלם לאם, אך בסכום נמוך יותר לעומת משמורת מלאה.

האם זה מתאים לכם?

משמורת משותפת טומנת בחובה יתרונות לא מעטים. ראשית, הסדר זה מאפשר לשני ההורים להיות מעורבים במידה שווה בגידול הילדים על אף הגירושין. זאת בשונה ממשמורת מלאה, בה יש הורה משמורן אחד על כל המשתמע מכך.  כמו כן, כאשר שכרם של ההורים דומה, מתבטלת חבות מזונות הילדים, על פי בית המשפט לענייני משפחה ובכך מצמצמים את אחד מגורמי החיכוך המרכזיים בין בני זוג גרושים. עם זאת, משמורת משותפת אינה הפתרון הנכון עבור כל זוג שמתגרש. כך למשל, בהעדר מסוגלות הורית מתאימה של שני הצדדים, אם מבחינה רגשית ואם מבחינה כלכלית, עדיפה משמורת מלאה להורה בעל היכולת הטובה יותר. מצב אחר בו משמורת משותפת אינה ההסדר הנכון הוא, כאשר אחד הגורמים המרכזיים לפרידה, הנו מחלוקות מהותיות בנושא גידול הילדים. אז, המשך שיתוף פעולה הדוק בין ההורים, כפי שנדרש במשמורת משותפת, יהווה אתגר גדול. במקרה שכזה, ייתכן מאוד כי הפתרון המתאים הוא מינוי הורה משמורן אחד אשר הילדים ישהו עמו מרבית הזמן ומשכך, יקבל הוא את מירב ההחלטות בעניין הילדים. סיטואציה נוספת בה משמורת משותפת לא תתאים, היא מצב שבו ההורים אינם גרים במרחק סביר זה מזה. אז המעבר מבית לבית יהווה נטל גדול מדי הן על הילדים והן על ההורים גם יחד והיכולת אפוא להתמיד בהסדר זה לאורך זמן מוטלת בספק.

משמורת משותפת ללא הסכמה

על מנת שהסדר של משמורת משותפת ישרת את טובת הילדים, על ההורים להיות בקשר תקין ביניהם, על אף הפרידה, קשר המאפשר להם לקיים את שיתוף הפעולה הנדרש לצורך קיום ההסדר. משכך, ניתן היה להניח כי חייבת להיות הסכמה של שני ההורים למשמורת משותפת. ובכן, זהו ללא ספק המצב הטוב ביותר, אולם חשוב לדעת כי בית המשפט יכול לאשר משמורת משותפת גם כאשר אחד מהצדדים מתנגד לכך. מתי יעשה כן? ראשית, כאשר הוא סבר כי משמורת משותפת תשרת את טובת הילדים והיא ההסדר העדיף והנכון יותר על פני משמורת מלאה. שנית, כי סירובו של אחד מההורים להסדר זה אינו נובע מסיבות לגיטימיות, למשל מטענה מבוססת של אי מסוגלות הורית של ההורה האחר. שלישית, כי כאשר יינתן פסק דין המורה על משמורת משותפת, שוכנע בית המשפט כי ההורה המתנגד יקבל את הדין ויקיים את ההסדר כהלכתו. 

     משמורת משותפת – מהי והאם היא מתאימה לכם?  

​